כל הקטע הזה של חיפוש מישהו שיתאים לך בדיוק הוא מחזה לא מרנין. אז אני יוצאת, מנסה, בודקת, קצת מתאכזבת ובכל פעם ממשיכה לנסות, כי יש בתוכי את התקווה הרבה שאמצא מישהו שאמצא בו תכונות אהובות עלי, מבלי לרצות לשנות אותו והוא אותי, אלא שבלי הרבה הכנות וגינונים, פשוט נדע שנינו שזה זה. לא מחפשת מישהו שישלים אותי, אלא כשני יחידים, נוכל לאהוב ולהעניק אחד לשניה.

דייט ראשון הוא הדבר הכי מביך בעולם.. סוג של ראיון עבודה. הדייט המושלם מגיע כמה שבועות/חודשים/שנים אחרי, כשיודעים שזה בן הזוג שאיתו מאושרים ברגע הנקודתי בו נמצאים.

אדם עם שלוות נפש פנימית, אחד שלא קורס או נסער מכל חוויה קטנה, אלא יודע להכיל את הצד השני על כל מעלותיו ומגרעותיו, ובמקרה הזה, בת זוג. חשובה בגרות, לא כרונולוגית, אלא אדם שעבר מספיק בחיים ויודע את המקום שלו בעולם הזה, שהלב שלו בלי קשר לרצון למצוא בת זוג, מלא, וממש כמוני, מרגיש צורך לחוות את זה עם שותפ/ה... לא אצטט כל מיני קלישאות, אבל מחפשת מישהו שירגיש לי אמיתי ושנינו נוכל להניח ראש אחד על השני ולדעת שזה זה לתמיד.